ננפץ כמה סטיגמות:

• לא, טוורק הוא לא סגנון שטחי שרק מצטלם טוב.

• כן, יש בו עומק תרפויטי ורגשי.

• לא, הוא לא דורש גוף "מסוים" או ניסיון קודם.

• כן, הוא מחזק את רצפת האגן ותורם לבריאות הכללית.

• כן, הוא מגמיש את האגן ומחזק את הגב התחתון, היריכיים והישבן.

מה משתחרר כשאנחנו מניעות את האגן ?

הגוף שלנו לא מפריד בין חוויה, רגש ותחושה פיזית. בעיקר לא הרקמות העמוקות של האגן. 

האזור הזה נמצא בקשר ישיר עם המוח דרך מערכת עצבית צפופה שמחוברת לזיכרון ולעוררות רגשית או פיזית. כשאנחנו חוות חוויה שלא הייתה לה אפשרות להתבטא – פחד, בושה, בלבול, עומס או רגע שבו לא היה לנו קול – הגוף לומד להחזיק. 

לעיתים ההחזקה הזו הופכת למה שאפשר לקרוא לו חסם תנועתי – תחושתי באגן. 

אז מה זה בעצם "חסם באגן" ? (תקף גם לגברים)

חסם לא חייב להיות בהכרח בעל אופי טראומתי. לפעמים זו חוויה יומיומית שתורגמה לגוף שלא קיבלה מקום לעיבוד. 

לדוגמה:

חוויה של מתח מתמשך, חוסר ביטחון, גבולות שנחצו או עומס רגשי לפעמים יכולה להתבטא כ- 

• כיווץ לא מודע של האגן
• כאבים בגב התחתון או במפרקי האגן 
• תחושת תקיעות, ניתוק או חוסר תחושה
• כאבים בזמן חדירה או רגישות בנרתיק 
• בעיות במערכת העיכול

לא כי יש בעיה בגוף! אלא כי הוא מנסה להגן. 

איפה נכנסת התנועה ?   

תנועה מודעת אגן, יחד עם טכניקות הגמשה, ריכוך ושחרור מאפשרת לרקמות לקבל שוב תנועה, דם, עצבוב ותחושה.

ברמה התחושתית- נפתחת זרימה של מידע מהגוף פנימה: תחושות, רגשות, חום, רטט, נשימה. זו לא הצפה – זו תקשורת וברגע שיש תקשורת משהו שהיה לפני תקוע מתחיל לזוז. לא דרך הראש. אלא דרך הגוף. 

למה זה כל כך משמעותי ? כי לא כל חוויה ניתנת לעיבוד במילים. הגוף תמיד זוכר ותנועה היא אחת הדרכים העמוקות והעדינות לאפשר לחוויה שהוחזקה להפוך לזרימה, לנוכחות, לחיות.