מאות שנות עבדות ועקירה יצרו כאב קולקטיבי עמוק אך גם תרבות של חוסן ואהבה לגוף. בין מאות השנים של שעבוד אפריקאים והשמדת הילידים באמריקה התגבשה תרבות אפרו-אמריקאית של תנועה, קצב וצלילים— שבה הגוף עצמו הפך למקום של חירות. בתוך מציאות שבה נאסר על נשים שחורות לנוע בחופשיות, לשיר בשפתן, או לבטא את עצמן, הן רקדו!

הריקוד היה הצורה הראשונה של מחאה: דרך לשמור על חיבור לשורשים, להחזיק בכוחן של הנשים שקדמו להן ולהכריז: אנחנו חיות! נעות! חופשיות! שורשי הטוורק צמחו מתוך אותה נחישות לשמר חיבור לגוף, לאדמה ולשבט. זה ריקוד של עוצמה נשית ושל כבוד למורשת השחורה שנאבקה להיות חופשייה! תנועה שהפכה לשפה של ריפוי, גאווה וחיים שנשמרה על ידי הנשים השחורות כדרך להתנגד ולחלוק את הסיפור האישי של הגוף השחור ולתבוע שליטה על מרחב התנועה שלו !